690הפי אנד-עדו נתניהו-בית ליסין-בצא690 צילום-דניאל קמינסקי הצגה נוספת ראיתי ב"פותחים במה" במסגרת הצגת גאלה מטעם אירגון נשי חרות בישראל לציון 60 שנות פעילות ,הפעלת וניהול 27 מעונות יום לילדים מגיל שלושה חודשים ועד שלוש שנים לכ1500 ילדים. לאחר ברכה קצרה של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין הוצגה ההצגה "הפי אנד"מאת עדו נתניהו -אחיו של ראש הממשלה. במאי ההצגה היה אבישי מילשטיין שהיה גם המנהל האמנותי של כל הפסטיבל. זהו מחזה הראשון של נתניהו שהוצג כבר באיטליה וגרמניה. נתניהו מחלק את זמנו בין כתיבה ועבודתו כרופא. המחזה דן בין השאר בשאננות היהודים בגרמניה,יחסו של פרופ' מפורסם מרק ארדמן-אוהד שחר אל גרמניה והגרמנים. המחזה מתרחש בראשית עליתו של היטלר לשלטון . אומר ארדמן-"אני אוהב את הגרמנים.אני חלק מהעם הזה". ומאוחר יותר כשהענינים מסתבכים-"מזל שיש לנו את היטלר הוא מכניס הכל לפרופורציה ודיטר-העוזר שלי מוציא הכל מהפרופורציה". הוא אינו יכול להאמין ואינו שומע בעצת חברו-עוזרו דיטר קראפט-דני איסרליש לעזוב את גרמניה בטרם יהיה מאוחר. ואכן "העם הזה" מתרחק מהפרופסור,אינו רוצה כל מגע איתו ובסוף למרות הידע והפרסום שלו מפוטר מהאוניברסיטה. אשת הפרופסור לאה-מיכל לוי בוגדת בבעלה עם עוזרו הגרמני הנאמן כי כנראה עבודת הפרופסור היתה כל חייו והוא הזניח אותה. מילשטיין ביים את המחזה באיטיות מסויימת והעלילה נקטעת מפעם לפעם בשירים מהימים ההם המבוצעים בצורה מעולה ע"י דקלה הדר ששמה בהצגה מרלנה דיט על משקל הזמרת המפורסמת של הימים ההם מרלן דיטריך. הן הזימרה והן המוסיקה שכתב ותירגם הפזמונים דודי פרנס היו בסגנון הקברטי הנפוץ באותם הימים. שירים אלו הוסיפו רבות להפקה למרות שקטעו כאמור את הרצף העלילתי וטוב עשה הבמאי שהכניסם. התלבושות הנאות מהתקופה עוצבו על ידי נמרוד עדן. לתנועה היה אחראי גלעד קמחי ולתפאורה ניב מנור. אוהד שחר -המגלם את דמותו של הפרופסור מצויין.הוא בטוח בעצמו.אינו מאמין שהעם הגרמני מסוגל למעשים נגד היהודים.קשור לאישתו למרות הבגידות.משחקו מרגש,פתטי לפרקים,עצור ומסתיר את אכזבתו. כמו כן טוב מאוד ידידיה ויטל בתפקיד הכפול של הבן והמלצר. הוא נמרץ,שובב,נחמד,מאוהב,שואף להאדיר את התרבות הגרמנית כמשורר בשיריו ונוטה לא לראות את המתרחש עד שהמציאות פוגעת גם בו. דני איסרליש-כעוזרו של הפרופסור קורקטי במשחקו אך לא כנה ביחסו אליו .מצד אחד דואג לו וקשור בו ומצד שני בוגד בו עם אישתו. לאה ארדמן-אשתו-מיכל לוי היתה מלאת חיים ותשוקה ,אשת התרבות בטרם עליתו של היטלר לא נראתה לי אמינה מספיק במשחקה במקביל ליחסה אל בעלה. ערן זהבי שליוה את השירים בפסנתר היה טוב מאוד. הופיעו עוד דנה לרר וקרן שניוק שהכניסה פן קצת קומי להצגה.. אתפלא מאוד אם הצגה זו לא תשובץ ברפרטואר הרגיל של התיאטרון בשנה הבאה וזאת מסיבות ידועות וגם אמנותיות. לראות או לא לראות:מענין,מבויים טוב,מבוצע היטב על ידי רוב המשתתפים.מעורר למחשבה. נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 4/9/2010 08:14
